כשהגיע אלי דוד, עולה חדש מוונצואלה עם הדירה היפיפה הזאת בלב תל אביב ידעתי שזה הולך להיות פרוייקט מרתק. מדובר בדופלקס גן בבניין הממוקם במרכז תל אביב ברחוב גורדון ליד הים 150 מ"ר+ 80 מ"ר גינה.|
במידה רבה הבית הזה גילם בחובו הבטחות להתחלה חדשה בארץ רחוקה ולשאיפות להקים בית ומשפחה בארץ ישראל ולכן החזון היה ליצור בית שיהיה נעים לשהות בו לבד במשך היום יום ע"י תכנון חללים אינטמיים, בחירת חומרים חמים ומערכת מוסיקה שמפוזרת בכל הרחבי הבית, ובמקביל לכך בית שיכול להכיל ולשרת משפחה מתרחבת כשתגיע העת.   
כמו כן, הדייר ביקש לתת ביטוי לתחביבים שלו בעיצוב הבית, צילום מקצועי, בר קוקטיילים במרכז הסלון, ברביקיו ארגנטינאי "בהתאמה אישית" בגינה ושטח אירוח פנימי וחיצוני רחב שמיועד למסיבות,ערבי יין, וברביקיו בשבת בצהריים.
כל התחביבים הללו ראשית כל דרשו הכנה רבה של מקומות איחסון, ציוד רב של צילום מוסתר בארונות נישה בגוון הקיר, בר הקוקטיילים בסלון מכיל אין סוף סוגי כוסות ובקבוקים מיוחדים שאסף בכל מסעותיו בעולם, בקבוקי היין מאוחסנים במחסן שהפך להיות מרתף יינות פרטי.

מבחינת סגנון עיצובי הקו המנחה היה בית חם בעיצוב נקי שישתלב עם כל הציוד הטכני "סטייט אוף די ארט" שישנו בבית, הכולל בין היתר חשמל חכם, מערכת סאונד ברמה גבוהה, מצלמות, מערכת נעילת דלת בטביעת אצבע ועוד. 

עוד בשלב התכנון, בתחילת תהליך העיצוב, אני מבקשת מהלקוח לציין אילו פריטי ריהוט קיימים ברשותו שהוא מעוניין להעביר איתו לבית הבא, כדי שאמצא להם מקום ראוי בתכנית. במקרה הזה מצאתי את עצמי מוקפת באוסף אדיר של רהיטים שהביא איתו הדייר במכולה מונצואלה. היו שם פריטים מאוד יפים, שטיחים בעבודת יד, כיסאות עם גילופי עץ, מנורות חרסינה מצויירות… אך לא היה דבר בניהם ובין הסגנון המודרני שביקש ליצור בבית החדש. מצאנו את עצמנו כל מפגש מוותרים על רהיט נוסף. לאט לאט שמרנו באופן סימלי על הדברים החשובים לו באמת, אותם בחרנו להציג במדפים בסלון, שחררנו את הבית הישן ויצאנו לדרך חדשה.

אל מול דלת הכניסה ישנו קיר המשרבייה ולפניו קונסולה כדי להניח את התיק המפתחות הדואר… זו מעין מבואה פתוחה המובילה לשאר הבית ממנה גם מגיעים אל שירותי האורחים.
שירותי האורחים מחופים בטפט שעליו מפת עולם, בהשראת אהבתו של דייר הבית לטייל בעולם ולצלם. בתור מעצבת אני תמיד ממליצה להעיז והוסיף איזשהי קריצה בחדר השירותים מכיוון שמדובר באזור בבית שאינו חשוף לעין לאורך כל היום ולכן פחות סביר שהטפט או המוטיב העיצובי ימאס על בעל הבית, גם לאורך זמן. 

המטבח הוא "סגור" לחלל הציבורי ונפרד ממנו. בחירנ לא "אופנתית" בימינו אך יש לכך יתרונות, כשמארחים הרבה אנשים לא נחשפים לכל הבלאגן "מאחורי הקלעים" כמו כן האוכל אינו לב הבית ומגיעים למטבח רק כאשר באמת רעבים. פינת האוכל מעוגנת ע"י חלונות הצופים לגינה וממוקמת בסמיכות למטבח ואל מול פינת הברביקיו הארגנטינאי הבנוי, מעין מטבח חיצוני שנמצא בשימוש תדיר.

פינת הטלוויזיה וחדר האירוח גם הם צופים לגינה כשהקיר המרכזי שבו הינו בר הקוקטלים, עבודת נגרות בהזמנה אישית. עיצוב הגינה נעשה תוך מחשבה על שטח רב לאירוח ולכן הוחלט על ריצוף דק איפאה המוקף צמחייה גבוהה שעוטפת את הבית ונראת מכל חלונותיה, גם מהקומה הראשונה.

העלייה לקומה העליונה מוארת ע"י תאורה שקועה בסף התחתון של כל מדרגה. אור נעים שמזמין לעלות ולגלות מה ישנו בהמשך הבית. הקומה העליונה הינה למעשה החלל הפרטי של הבית, הכולל חדר שינה מאסטר עם חדר ארונות וחדר רחצה, חדר עבודה וחדר אורחים , עם חדר רחצה משותף.
חדרי השינה כולם צופים לגינה עם יציאה למרפסת קטנה מול הנוף הירוק מה שנותן תחושה של וילה בלב העיר.

המלצה